עגיל בלשון הוא אחד ממיני הפירסינג הנפוצים ביותר בתרבות המערבית בו מוחדר העגיל במרכז הלשון.

לעגיל היסטוריה פולחנית בתרבות האצטקית ובתרבות המאיה, בהם נהגו להקיז דם מהלשון או להעביר בה חפצים שונים. החפץ שהוחדר לרוב לא הושאר בלשון אלא הוצא בתום הטקס, שבוצע בכדי לפייס את האלים. פירסינג בלשון גם בוצע בתרבויות במזרח הרחוק כמו גם במזרח התיכון תו”כ פולחניים דתיים. החירור נעשה בתוך טראנס דתי המראה את מסירותו של המאמין לאלוהיו.עגיל בלשון

פירסינג בלשון בו העגיל נשאר בגוף לאורך זמן הוא ברובו תופעה מערבית שבאה כתוצאה מהפופולאריות הרבה של תרבות הפירסינג והקעקועים בעת האחרונה. בה נעשו חידושים רבים בתחום הפירסינג.

העגיל המוחדר בלשון יהיה לרוב מוט או “ברבל”. בגלל התנועה הבלתי פוסקת של הלשון הכרחי להתאים  נכון את גודל העגיל ללשון לנוחות מרבית ובכדי למנוע לחץ על הלשון. העגיל צריך להיות גם בעובי ספציפי בכדי למנוע “נדידה” שלו. גודל התחלתי יהיה 1.6 מ”מ או 14 גייג’ ניתן להרחיב גם את העגיל למידות גדולות יותר אך צריך לעשות זאת במידה מבוקרת.

העגיל ההתחלתי יהיה ארוך מהסטנדרט ואחרי שהוא יחלים יהיה ניתן להחליפו לעגיל קצר יותר. הלשון נוטה להתנפח לאחר החירור ויכולים להיות מעט “סרבול” בדיבור. רצוי להחזיק קרח בפה מיד לאחר החירור בכדי למנוע את הנפיחות. מבחינת כאב פירסינג בלשון לא נחשב כפירסינג כואב במיוחד.

בתקופת ההחלמה רצוי לשמור על היגיינת פה מרבית הכוללת שטיפות מי-מלח ושטיפה בעזרת מי פה, רצוי מאד ללא אלכוהול.

בדרך כלל המוט ימוקם באמצע הלשון לאורך החוצה אותה המיקום צריך להיות מדויק בכדי למנוע פגיעה בכלי דם מרכזיים בלשון.

ונום – נקרא גם (נשיכת נחש,ויפר) שני פירסינגים בקדמת הלשון משני צידיה. זהו פירסינג יותר כואב המצריך טיפול ארוך יותר אך עדיין לא נחשב פירסינג כואב במיוחד.

לפי מחקרים שנעשו ע”י התאחדות רופאי השיניים הבינלאומית ביצוע נכון של הפירסינג מקטין דרמטית את הסיכון  (לכ- 3%) לבעיות דנטאליות שונות כגון נסיגת חניכיים וסדקים בשיניים לכן הכרחי לבצע את הפירסינג בלשון בסטודיו מקצועי בעל וותק. בכל מקרה של חשש לבעיה יש להוציא את העגיל מיד.