באוקטובר 1991 גופה מקועקעת בת 5000 שנה “כיכבה” בכותרות העיתונים ברחבי העולם. הגופה נמצאה קפואה על הר בין אוסטריה לאיטליה. היא השתייכה כפי הנראה לצייד מתקופת הברונזה. עימה נמצאו מעיל, קשת וחיצים, פגיון מברונזה ואבן צור להדלקת אש. הגופה הזו היא ללא ספק הממצא החשוב והמשומר ביותר של בן אנוש מהתקופה ההיא. מכיוון שהגופה הייתה קפואה כל אותן השנים היא השתמרה בצורה יוצאת דופן כאשר העור שלה עדיין במצב טוב.
מה שהדהים את החוקרים הייתה העובדה שעל עורה היה ניתן לראות כמות לא מבוטלת של קעקועים הפזורים במקומות שונים על פני הגוף ! החוקרים משערים שלפחות חלק מהקעקועים שימשו כקעקועים תראפוטיים (הבראתיים), בדיקתMRI גילתה שחלק מהדוגמאות קועקעו מעל שברים מה שיכול ללמד אותנו שאותם אנשים האמינו שהקעקועים יעזרו להם בהחלמה.
חפירות ארכיאולוגיות שבוצעו באזורים שונים ברחבי אירופה מצאו כלים שככל הנראה שימשו לביצוע קעקועים בתקופות קדומות עוד יותר (10,000-38,000 לפני הספירה). הכלים בהם השתמשו לקעקע היו פרימיטיביים למדי וכללו מוט מחודד בדרך כלל מעצם ששימש להחדרת הדיו ע”י דקירה ידנית חוזרת ונשנית וכלי קיבולת לאכסון הפיגמנט, מעין צלוחית קטנה עשויה מחרס. בצד כלים אלו מצאו בדרך כלל פסלוני אדם קטנים מעוטרים קעקועים.
מקור מידע נוסף בעל ערך היו מאז ומתמיד מומיות שנמצאו ברחבי העולם. המפורסמת ביותר כפי הנראה היא המומיה של אמונט, מי שכיהן ככוהן הגדול בתבאי שבמצרים. על גופו מקועקעים קווים מקבילים בחלקים שונים בגוף ואליפסה מתחת לטבור. הטענה היא שהקעקועים הין בעלי אופי מיני מובהק. במצרים נהגו לקבור עם מתיהם (הגברים בלבד) צלמיות אישה קטנות ומקועקעות שנקראו “כלות המתים” תפקידן היה לעורר תשוקה מינית בכדי להבטיח את תחיית מתיהם.
ב-1020 התגלו מומיות רבות בפרו שתוארכו למאה ה-11 אחרי הספירה. אין מידע מספיק שיפרש לנו את משמעות הקעקועים שנמצאו. אך ניתן לראות את ההתפתחות האומנותית שחלה בתרבות האינקה עם הזמן, דרך אותן הדוגמאות המורכבות הם קעקעו.
בשנת 1948 גילו ארכיאולוגיים רוסיים על גבול רוסיה-סין מומיות בעלות קעקועים מסוגננים ומורכבים מאד. המומיות שייכות לעם הנקרא פאזיריק ומתוארכות למאה ה-4 לפני הספירה. הפאזיריק לא הותירו אחריהם עדויות כתובות כל שהן אך הרבה מאד יצירות אמנות שונות שמעידות על כישוריהם האמנותיים המורכבים. קעקועים שלהם כללו אלמנטים מן הטבע בעיקר חיות ודגים אך כללו גם כל מיני יצורים פנטסטיים פרי דמיונם שככל הנראה היו קשורים לתרבותם ואמונתם.
קעקועים מוזכרים גם בכתבים רומים ויווניים רבים, ביניהם גם בכתביו של אפלטון. האצילים הרומים והיוונים לא קעקעו את עצמם, בעיניהם הקעקועים ייצגו את השבטים הברברים. היוונים למדו את מלאכת הקעקוע מהפרסים ונהגו לקעקע את עבדיהם ופושעיהם, בכדי שלא יוכלו להימלט. הרומאים למדו לקעקע מהיוונים והקעקועים היו נפוצים בעיקר בצבא הרומי שהיה מורכב בחלקו משכירי חרב, אלו קועקעו כך שניתן יהיה לזהותם במקרה שירצו לערוק.
כשהנצרות התפשטה ברחבי האימפריה הרומית קעקועם של עבדים ופושעים קטן בהיקפו. במאה השמינית אסר האפיפיור על קעקוע כליל מכל סוג, והאפיפיורים אחריו נקטו באותו הקו, כך שאמנות הקעקועים הייתה כמעט ולא ידועה בעולם הנוצרי עד המאה ה-19.
אנו יכולים להסיק, אם כן, שהקעקועים היו נפוצים מאד בתרבויות רבות ברחבי העולם. אמנות הקעקוע הייתה צורת אמנות מקובלת באותם הזמנים. הדוגמאות העתיקות עסקו באותן הנושאים אשר אנו עוסקים בהם היום. לאורך ההיסטוריה, אמנות הקעקוע, כמו צורות עיטור גוף אחרות קשורה בקשר הדוק לרוחניות,מיניות ולטבע הסובב אותנו.