כאשר הגיעו הכובשים הספרדיים לחופי מקסיקו לראשונה בשנת 1519 הם נחרדו לגלות שהילידים בני המקום סוגדים לפסלים דמויי שטן, ואם לא די בכך הם הצליחו הצורה מסתורית ל”העביר” את דמויות אלו אל עורם. הספרדים אשר מעולם לא הכירו את מנהג הקעקוע התייחסו לכך בדרך היחידה שהכירו….כמעשה השטן….
בכתבים שהשאירו הספרדים ניתן לראות כי מנהג הקעקוע היה נפוץ למדי ברחבי כל אמריקה המרכזית. הם כותבים: “מוטבעים בגופם דמויותיהם של שדים, מצוירים בדיו שחור תחת עורם עד יום מותם. מוטבעים ע”י דקירת הגוף ומקובעים בגופם המקולל…”
רבות מהדוגמאות כללו יצורים מיסטיים, אלים שסגדו להם ובעלי חיים מהאזור אשר האמינו שהם אוחזים כוחות עליוניים.
דייגו דה לנדה היה בישוף ספרדי שהיה אחראי בין היתר לעינוים של אלפים מבני המאיה בניסיון לגרום להם להתנצר. תחת ידיו מתו רבים ואחרים נשארו נכים. דה לנדה שרף כתבים רבים שכללו את כל הידע התרבותי העצום של תרבות זו. הוא השאיר אחריו כתבים רבים שספרו על אורח חייהם ותרבותם.
דה לנדה: ” …הם קעקעו את גופם, וככל שהוסיפו לקעקע כך הם נתפסו כאמיצים יותר בעיני חבריהם…הכאב על פניהם ניכר….הקעקוע התבצע ע”י מריחת דיו על האזור המיועד ואז הם חתכו בעדינות את העור בצורה הרצויה וכך התקבעה הדוגמא בגוף לעד…העבודה התקדמה באיטיות עקב הכאב הרב הכרוך בתהליך….לאחר ההליך רוב המקועקעים חלו מכיוון שהאזור הזדהם…למרות זאת כולם הביאו נכונות להתקעקע…”
המאיה השתמשו בקעקועים גם ככלי ענישה. פושעים היו מקועקעים בפניהם מהסנטר עד למצח כאות קלון על מעשיהם.
נשות המאיה חיררו את אפם (מה שכיום אנו מתייחסים כספטום), והכניסו בו עגיל עשוי ענבר. הן גם חוררו את תנוך אוזניהן בכדי לענוד עגילים התואמים לאלו שבעליהן ענדו. הנשים נהגו לקעקע את גופן מהמותניים למעלה אך לא קעקעו את שדיהן. דוגמאות הקעקועים לרוב היו עדינות ומעוטרות יותר מאשר אלו של הגברים.
התקשרו עכשיו